יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

קיבלתי החלטה, אשמח אם תצטרפו אלי...

אנחנו כל היום במרוץ- מרוץ אחרי יותר רכוש, יותר כסף, יותר אמצעים, יותר מהכל ולפעמים אנחנו (לפחות אני יכולה להעיד על עצמי) שוכחים לעצור לרגע ולהודות על הדברים שנראים לנו כל כך טבעים- עצם היותנו בריאים , מאושרים, נושמים.

הלילה האחרון לא נרדמתי, לא בגלל המבחן במחקרי שוק שיש לי היום אחר הצהריים אלא בגלל שלפעמים אני שוכחת להודות על הטוב, על הפעולות היומיומיות שנראות לי כל כך טבעיות.

הסתובבתי בין החדר של הנסיכות ושל האפרוח והקשבתי לנשימותיהם, לפעימות ליבם, ליטפתי, נישקתי, הקשבתי לשקט מסביב (אפילו הנחירות הפעם לא הפריעו), פתחתי חלון ונשמתי מלוא הריאות, פשוט נשמתי, כי אני יכולה- נשמעת פעולה פשוטה לנשום,לא? מה אני עושה סיפור גדול מזה? אז זהו- שלא.

נודע לי אתמול שחברה טובה של אחותי, נערה צעירה, חייכנית ומאושרת, ממש ילדונת נשמה את נשימתה האחרונה והחזירה נשמתה לבורא העולם, במשך שנה שלמה נלחמה כנגד כל הסיכויים להבריא, עם הרבה כח רצון, לא ויתרה לעצמה- המשיכה לחיות, ללמוד, לבלות , לחייך  ובעיקר לאהוב ולהראות לכולם שהחיים ממשיכים.

החיים לוקחים אותנו למקומות יפים יותר ויפים פחות ואנחנו ולפעמים שוכחים את הדברים הקטנים, הפשוטים.

בזכותך זיוי, אני הולכת לנסות להקפיד לפחות פעם בשבוע לנשום נשימה עמוקה ולזכור לא לקחת את החיים כמובן מאליו. תצטרפו אלי?

מוקדש לזיוי ולמשפחתה, המקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון בירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

** לקבוצה של זיוי בfacebook


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אני יודעת שאתם שם קוראים את מה שאני כותבת, אשמח לקרוא את תגובתכם, או סתם תגידו שלום :)

i am more than happy to know what you think, please write :)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...